איש אחד רצה בית גדול, בית ענק, בית עם מאה חדרים.

בחדר אחד הוא שׂם שולחנות, בשני – כיסאות, ובשלישי –מזלגות. אבל מה יקרה כשהאיש יהיה רעב? "הבית הזה גדול מדי בשבילי," הוא אומר.

האיש עובר לגור בחדר מספר מאה, שנותר ריק, ומכניס אליו רק את מה שצריך. ומה עם כל היתר? את החפצים הוא מוכר, ואת החדרים הוא משכיר, ועכשיו יש לו כל מה שהוא צריך – בית ושכנים טובים. סיפור מלא הומור ומוסר השכל בצידו
מאת הסופרת האהובה חיה שנהב, מחברת
״מיץ פטל״, והמאייר עטור הפרסים ירמי פינקוס.

לא תמיד קל להיות קטן.

עכבר זעיר ומבוהל, שאף אחד אינו מבחין בו, מחליט ללמוד לשאוג. הוא מתייצב אל מול הסכנה ומגלה שגם היצור הכי קטן יכול להיות בעל לב ואומץ של אריה.

"אתם אולי לא תאמינו, אבל זה מה שקרה: גמרתי להכין שיעורים, השקיתי את העציצים [...] הלכתי למטבח [...] שמעתי צפצוף מוזר [...] ונשארתי רק בתחתונים [...] נשבר הענף [...] הופיע פתאום רופוס [...] ראיתי שני שודדים עם מסכות על הפנים [...]"
וכך יואב מספר ומגלגל זה אחר זה עוד ועוד סיפורים שלעולם לא נגמרים.
יוסי אבולעפיה כתב ואייר סיפור מרתק על ילד שופע דמיון שלא מפסיק להמציא

לְאִמָּא אֶלִיפְּסָה וּלְאַבָּא מַלְבֵּן

נוֹלַד בְּמַזָּל טוֹב – בֵּן.

וְכָל הַצּוּרוֹת לִחְשְׁשׁוּ בְּיֵאוּשׁ:

"אוֹי וַאֲבוֹי,

תִּסְתַּכְּלוּ,

הוּא קִשְׁקוּשׁ!

וְקִשְׁקוּשׁ זֶה אָיֹם,

קִשְׁקוּשׁ זֶה נוֹרָא,

קִשְׁקוּשׁ זֶה...

בִּכְלָל לֹא צוּרָה!"

ביום גשם רטוב ואפור שני ילדים יושבים בביתם, משועממים. לפתע פורץ לחייהם חתול תעלול, יצור ססגוני ופרוע שמלמד אותם משחקים שונים ומשונים ובדרך גם הופך את כל הבית עם תעלוליו המטורפים.
ספר קלאסי של דוקטור סוס, מלא בחריזה שוטפת ודמיון פרוע וקסום. חתול תעלול הוא ספר שכל ילד בעל דמיון מפותח יאהב.

סיפור מלא הומור ומרגש על פרדיננד הפר
שרצה להריח פרחים
ולא להילחם כמו כל הפרים האחרים.
הספר הנפלא הזה עם העיצוב הקלאסי והאיורים המשעשעים
שומר על קסמו וממשיך לשמור על מעמדו
כקלאסיקה לכל המשפחה.

העץ הנדיב/ ש. סילברסטיין פעם אחת היה עץ, והוא אהב ילד קטן אחד. וכל יום הילד היה בא ואוסף את העלים של העץ ועושה מהם כתרים ומשחק במלך היער. הוא היה מטפס על גזע העץ ומתנדנד לו על הענפים ואוכל תפוחי עץ, וכשהילד היה מתעייף, הוא היה נרדם בצילו של העץ. והילד אהב מאד מאד את העץ. והעץ היה מאושר.אך הזמן חלף לו, והילד הלך וגדל, ולעתים קרובות העץ נשאר לבד. ואז הילד בא יום אחד אל העץ, והעץ אמר לו: "בוא ילד, בוא תטפס על הגזע שלי, תתנדנד על הענפים ותאכל תפוחים ותשחק בצילי ותהיה מאושר". "אני יותר מדי גדול בשביל לטפס ולשחק" אמר הילד. "אני רוצה לקנות דברים ולעשות חיים. אני רוצה קצת כסף. אתה יכול לתת לי קצת כסף?" "אני מצטער". אמר העץ "אבל אין לי כסף. יש לי רק עלים ותפוחים. קח את התפוחים שלי ילד, תמכור אותם בעיר. כך יהיה לך כסף ותהיה מאושר". ואז הילד טיפס על העץ וקטף ממנו את התפוחים ולקח אותם אתו. והעץ היה מאושר. אבל הילד לא חזר הרבה זמן. והעץ היה עצוב. ואז יום אחד חזר הילד והעץ רעד מרוב שמחה ואמר: "בוא ילד, תטפס על הגזע שלי, ותתנדנד על הענפים ותהיה מאושר." "אני יותר מדי עסוק בשביל לטפס על עצים" אמר הילד. "אני רוצה בית, שיהיה לי חם" הוא אמר. "אני רוצה אישה ואני רוצה ילדים, ובשביל זה אני צריך בית, שיהיה לי חם". הוא אמר . "אתה יכול לתת לי בית?" "אין לי בית" אמר העץ "היער הוא ביתי, אבל אתה יכול לקצץ את הענפים שלי ולבנות בית. אז תהיה מאושר. הילד קיצץ לעץ את ענפיו ולקח אותם אתו לבנות את ביתו. והעץ היה מאושר. אבל הילד הלך ולא חזר הרבה זמן. וכשהוא חזר העץ היה כל כך מאושר שבקושי הצליח לדבר. "בוא ילד" הוא לחש. "בוא תשחק". "אני יותר מדי זקן ועצוב בשביל לשחק". אמר הילד. "אני רוצה סירה שתיקח אותי הרחק הרחק מכאן. אתה יכול לתת לי סירה? " "כרות את הגזע שלי ותבנה לך סירה" אמר העץ. "כך תוכל להפליג למרחקים ... ותהיה מאושר. " הילד כרת את הגזע ובנה סירה והפליג למרחקים.והעץ היה מאושר אבל לא מאושר ממש. ואחרי הרבה זמן הילד חזר שוב. "אני מצטער ילד." אמר העץ. "אבל לא נשאר לי שום דבר לתת לך – התפוחים שלי כבר אינם". "השיניים שלי יותר מדי חלשות בשביל תפוחים". אמר הילד. "הענפים שלי כבר אינם" אמר העץ "לא תוכל להתנדנד עליהם". "אני יותר מדי זקן בשביל להתנדנד על הענפים" אמר הילד. "הגזע שלי כבר איננו" אמר העץ "לא תוכל לטפס" . "אני יותר מדי עייף בשביל לטפס" אמר הילד. "אני מצטער" אמר העץ "הלוואי שיכולתי לתת לך משהו... אבל לא נשאר לי כלום. אני סתם גזע כרות זקן. אני מצטער". "אני לא צריך הרבה עכשיו". אמר הילד. "רק מקום שקט לשבת ולנוח. אני עייף מאד." "אם כך" אמר העץ וזקף את עצמו כמה שרק הצליח "אם כך גזע כרות זקן הוא כן טוב בשביל לשבת ולנוח. בוא ילד, שב לך ותנוח". והילד היה מאושר והעץ היה מאושר.