סרן שילה ראוכברגר ז"ל, בן 23 מעלי, היה מפקד מחלקה בגדוד 51 שבחטיבת גולני, בקרב על מו"פ דרום בשבת השחורה. אמו נירית שיתפה: "לא עובר שבוע שאני לא מקבלת או הודעה או טלפון או מכתב ממישהו שהכיר אותו. כמה שהכרנו את שילה, לא הכרנו את העוצמה שלו. מה שהוא השאיר לי זה ההתייחסות לפרטים הקטנים כי זה מה שחשוב - הכח לקום בבוקר, לחייך ולהגיד תודה"

"הקרב של שילה היה קרב גבורה מדהים שערך 4 שעות שלו ושל החיילים, המחבלים הצליחו לחדור לחדר האוכל שלהם ופתחו באש, שילה עמד בפתח הדלת בזמן שרימונים נזרקים לכיוונו. הוא ירה את הכדור האחרון ואמר לחבר שלידו 'אני מת', אבל החבר חשב שזה סלנג מרוב קור הרוח של שילה. וככה הוא מת, מאיבוד דם בזמן שהציל עשרות חיילים. החברים פינו אותו משם לבית הכנסת ועטפו אותו בפרוכת, וככה הוא גם נקבר"

סמ"ר אדם אגמון, בן 21 בנופלו, מכמון, שירת בחטיבת הצנחנים ונפל בשבת השחורה בקרב על כיסופים. אביו אורן סיפר: "אדם היה ילד של נתינה מוחלטת, שיחק כדורגל ברמת הגבוהות ביותר וכשהיה צריך לבחור בין קריירה מקצועית ככדורגלן לנתינה בחר להתנדב לשנת שירות בפנימייה ומשם לשירות קרבי בצבא, תמיד התנדב לעזור בהכל. בשבת השחורה דיברנו בווטסאפ במשך כל היום אדם דאג לעדכן אותי מה קורה, עד 14:24 בצהריים, שם הייתה ההודעה האחרונה מאדם. מאז אני ממשיך לדבר איתו בווטסאפ - רק שהוא לא עונה, כל יום מחדש אני מספר לו מה עובר עליי, על המשפחה, על כולנו, אבל בקצרה, אני לא רוצה להציק יותר מדי" | האזינו לשיחה המלאה בתכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי ונרצחי 7 באוקטובר.

סמ"ר בן רובינשטיין ז"ל, בן 20 מהוד השרון, היה מדריך לוחם לוט"ר ונפל בקרב על שדרות בשבת השחורה. אמו גלית שיתפה: "הוא ניהל קרב פנים אל פנים עם מחבלים עד שהוא נהרג במקום מירי שעבר לו את האפוד הקרמי. הלוחמים שמרו על הגופה שלו באחד הבתים ועד היום כשאני מבקרת שם סוגדים לבן שלי וקוראים לי 'אמא של מלך'"

"הוא היה ילד ערכי ומכבד שאהב את המדינה שלו - אני קוראת לילדים אחרים להיות גם בן רובינשטיין. הוא למד בביה"ס על מלחמות ישראל והיה לו חשוב שידברו בכל תאריך על המלחמה שהייתה, והוא נהרג דווקא במלחמה שהיינו צריכים להפיק עליה לקחים ממלחמת יום כיפור בה הופתענו"